אמורא ארצישראלי

הביטוי "אמוראי ארץ ישראל" מתייחס לחכמים יהודים שחיו בארץ ישראל בתקופת התלמוד, בין המאה ה-3 למאה ה-5 לספירה. תקופה זו התאפיינה בפריחה רוחנית ותרבותית, והאמוראים תרמו רבות להתפתחות ההלכה היהודית והפרשנות התורנית.

אמוראי ארץ ישראל התאפיינו בגישות ייחודיות ללימוד התורה. הם הדגישו את הקשר בין התורה לחיים בפועל, ונטו לפרש את המקרא באופן פשטני ופרקטי. בנוסף, הם עסקו רבות במדרשי אגדה, ויצרו סיפורים וחכמות המשקפים את עולם הערכים והאמונות של התקופה.

מרכזי התורה בארץ ישראל בתקופה זו היו טבריה, ציפורי וקיסריה. בכל מרכז התפתחו מסורות לימוד ייחודיות, והאמוראים נדדו בין המרכזים השונים כדי ללמוד זה מזה.

(עדיין לא דורג)

 Loading ...